 |
| turkey chok guzel - st paul (and chios too) |
את דרכי מזרחה עשיתי דרך נמל פיראוס בשניה אחרונה אופיינית, אבל הספקתי להאזין לצלילי להקת מארש נחמדה.
על סיפון המעבורת פגשתי שני בחורים נחמדים (עבדול ואחמד) שכמעט התפלצו לגלות שאני ישראלי - הם היו סוריים. אבל השהות יחדיו עושה את שלה ובאנגלית שבורה הצלחנו לקשור קשרי חברות שהובילו להזמנה למשקה (שלא התממשה וחבל) אח... כפי ששאנן אומר "צריך שלום כמו אוויר". אגב, ברגע של היסח הדעת אחד מהם, כורדי במוצאו, ליכלך היטב על המשטר....
היעד היה אי מגודל בשם חיוס, הפעם בלי מפה ובלי מושג מה הולך להיות. לעת ערב פגשתי בחורה נחמדה מאד מארץ השוקולד והבירה - בלגיה. מאריולין, מאריו (כמו סופר מאריו) בפי החברה. יחדיו גילינו פנינה אמיתית, אי מדהים עם נוף שומרוני משהו, רק במקום ערבים ומתנחלים יש יוונים ויוונים ובמקום מחסומים יש טחנות רוח ולא מגיעים לשם עם מדים ונשק אלא במכנסיים קצרים (אוויר כן...) עיירות-כפרים שליווים גבעות חמודות והרבה שמש וים - אחד השליווים שפגשתי. גם צחקתי צחוק טוב מזה תקופה ארוכה. אגב, כאן מגדלים אלות המסטיק להפקת שרף וגם אוכלים את זה (אבל עדיף חומוס רמה והמבין יבין)...
טורקיה - ההתחלהלאחר ארבעה ימים, המשכתי במעבורת הישר אל טורקיה, לא משנה שכבר ההיתי בה - זה עדין קצת שוק, אנגלית?=יוק אבל כולם מנסים לעזור לך ללכת לאיבוד. יומיים שלושה, קצת אוטוגר קצת דולמוש קצת אנטליה (מזוייפת כל כך) ואני ניצב בשערי אספנדוס.
לא ארחיב, התמונות מדברות בעד עצמן, רק אומר בלי להתבלבל שאחרי קלאסיקות כמו דלפי והאקרופוליס, לא ציפיתי להתפעם כל כך - לא צריך לדמיין כלום, מלבד מבנים עצומים על הגבעה, לא צריך דמיון בכלל יש שם תיאטרון רומאי כמות שהוא. להוספת העניין קבוצה של תיירים טורקים פצחו במופע מה צריך יותר...
החלטתי להיות קצת ילד סמ"ש (נשבע לכם יש ביטוי כזה) ולהתהלך על שביל המכונה (וזאת שטות גמורה) ST PAUL איזה דוד נוצרי שבעצם הפך את הנצרות לדת ועסק במסיונריות באסיה הקטנה. זה שביל ארוך ארוך ואני באתי רק לכמה ימים חשבתי, אז חשבתי, עבר חודש תמים וסחבק גמה את כולו (בערך 350 ק"מ של תפירות, הרים ואגם גדול) עד יאלבץ ללא עזרת כלי תחבורה כלל, ועל כך נאמר חמורים לא מתים הם רק הולכים הרבה...
למעשה לומר שהלכתי אותו יהיה מוגזם, למרות שההיתי מצויד בסיפור דרך מעודכן (יחסית) וסימון שבילים (על הפנים) ומפה (לעג לרש) וGPS (קורדינטות לא קשורות) עם מפה רוסית (עתיקה) אף אחד מהם לא דיבר עם חברו כמעט בכלל, ולפחות חצי מהזמן ההיתי מחוץ לשביל מקלל כל מיני קללות ותוהה כל מיני תהיות... שלא תתבלבלו (אני התבלבלתי תחילה) כמעט אף טרקר לא הולך בשביל הזה, אני פגשתי שניים במשך כל החודש.
מאספנדוס התחלתי מתהלך אל עבר ההרים וטורקים נחמדים כדי לפגוש את אחמד רועה צאן שהוא במקרה גם מדריך ראפטינג שהזמין אותי להתארח (בנוהל להלן) עם העובדים, ערב רב של לאומים שונים היו שם, טורקים, אזרבג'נים יודעי ושאינם יודעי אנגלית, קיריגי מקיריגיסטן, ואירני אחד - רק בטורקיה... למחרת יצאנו לעשות קצת רפטינג בקופרולו קניון (מגניב טילים), התחלנו עם שמש יפה ונוף נאה ואחרי שעתיים סיימנו עם מטח כבד של גשם וברד גדול מימדים! מה שהיה מדהים ששאר השותפים לראפטינג היו אוקראינים על משפחותיהם, טפם וזקינהם שלא הוטרדו כהוא זה מהעובדה שהם בנהר סוער מלמטה ולמעלה - קשוחים בהחלט...
לאט לאט הבנתי שאני הולך ללכת את כל השביל גם כדי להסיר חלודה שפשתה (לאמור חפשנות) בי וגם כי יש כאן דברים מדהימים וזאת הדרך.
לא אתאר כל דבר וכל מפגש למרות שרובם ראויים לתיאור. אין ספק, הנופים כאן מדהימים עמוק עמוק בהרי הטאורוס, נוף ים תיכוני אבל שונה מאד מבארץ, תצורה שפגשתי מספר פעמים שנראת כמו עמודי אבן גיר וגושי אבן תלויים באויר (מזכיר את קפדוקיה),דולינות (נראה אותכם מנווטים בין אלפי דולינות שלא מסומנות במפה כמובן ואין את ההיגיון הערוצי שהורגלנו אליו) ויערות אמתיים. השבילים שהמסלול הולך בהם כמעט כולם שבילים שמחברים כפרים ועדין יש בהם הולכי רגל רבים, אולי יש כביש לכפר אבל למי יש מכונית ואם יש, למי יש כסף לשלם על דלק שמחירו כמעט כפול מבארץ !
אבל אין ספק שהדבר האמיתי, מה שהופך את טורקיה למדהימה כלכך הוא האנשים. איך שיצאתי מאספנדוס נפלה עלי גברת שלולא בעלה והילד ההיתי תוהה לכוונותיה, והזמינה אותי לארוחה ולינה. למחרת בכפר הבא הוזמנתי לארוחה, פשוטה כמובן - לחם זיתים וגבינה הום מייד. אלה אנשים פשוטים, עניים אבל ואולי בגלל זה עדין חיים את העיקרון שאנחנו מכירים (מהסיפורים בעיקר) על הבדואים. מגיע אורח - כוס צ'אי ועם זה זמן אוכל אז גם ארוחה ואם היום לקראת סיפו אז גם מיטה. הכל בליווית חיוך גדול ושום מילה בשפה שאינה טורקית. מה שגורם לך ללמוד טורקית מהר מאד, שהיא בבסיסה שפה קלה יחסית, מאד הגיונית מה שקוראים זה מה שאומרים. מצאתי את עצמי מהר מאד לומד לסרב בנימוס צריך גם להתקדם לא?
באחד הימים נשבר לי מחיפוש אחר הסמ"ש (לא התרגלתי מעולם) וגם ראיתי הר מרשים מאד ומסתבר בדיעבד גם גבוה מאד אליו שמתי פעמי - להר קוראים סארט, סארט דאי' והוא חולש על כל הסביבה. מצאתי שביל שהולך לאורכו ולעת ערב ישבתי לצ'אי שהפך לארוחה שהפכה לשינה ביאיללה, כלומר בקתת הרים פשוטה המיושבת רק בקייץ. המשפחה הגיעה אליה מספר ימים לפני בואי, לא כדי לנוח חלילה אלא כדי לרעות את הצאן בהרים גבוה גבוה. בעזרתם מצאתי שביל טוב שהפך למפוקפק ביותר עד שנעלם לארץ קשוחה של דולינות לרוב, מחפש את הפסגה, בסוף הגעתי - נוף, סוסי בר ופרות (איך הם הגיעו לשם?!) והרגשה שחבל על הזמן ואז הירידה ובירבור חריף מאד (שק"ש-אוהל למטה ביאיללה) אבל סוף טוב הכל טוב מצאתי את עצמי סועד בשנית והולך לישון שמח וטוב לב. למחרת ניסיתי כעצת הספר לשלם, הרי התארחתי בעצם יומיים והמשפחה היא קשת יום - יוק. בעל הבית התעקש לא לקבל כלום -אנחנו חברים הוא אמר.זה הוביל אותי (ועכשיו ברצינות) להרבה מחשבות לגבי אורח חיינו הקפיטליסטי...
רגע על עיזים,
אחד המשעשעים בכל שיחה הוא השלב שבו אני נשאל לעיסוקי - רועה עיזים אני עונה (מילים נפוצות מאד כאן) התגובה נעה בין הרמת גבה, צחוק, התעלמות ולרוב שאילה מחדש, וודאי לא הבנתי את השאלה. אחרי דיבור קצר על מחירי עיזים וגבינות כמו גם חליבה עם מכונה הם מבינים שאני רציני... המרעה פה שונה מאד משהכרתי, אפשר לומר שכשם שהאנשים הם נוודים למחצה כך העיזים והכבשים הן בר למחצה, מבלות את החורף בהרים (כך גם באי כרתים פתאום נפל לי האסימון) לעצמן ובקייץ אחרי שהגדיים מתבגרים קצת, חולבים אותם ידנית כמובן ואין תוספת מזון - זה לא משאיר הרבה חלב ומסביר איך עדר בגדול כמו שאני מכיר (בערך 200 ראש) נותן חלב שמספיק למשפחה וחצי...
אגב רועים, לקראת חלקו הצפוני וסופו של הטרק החלה להיווצר בעיה אמיתית. כלבים אמתניים. באזורים אלו מסתבר יש גנבים וכל חווה או יאיללה מחזיקות כלב או שניים שבהתקרב זר לא רואים בעיניים - פעמים ניצלתי על הקשקש מנשיכה אימתנית בזכות כושר ריצה-מנוסה-בהלה. השריקות, קריאות, אבנים ומקלות לא הועילו. מכאן משתמע שגם לכוס צ'אי לא תזכה והמצב הגיע לכדי כך שרק לשמע את קול הפעמונים של העדר מעביר בכך חלחלה וחיפוש מסתור והרמת אבנים ומקלות (נוה"ק אמיתי), חבל.
מזון זה עניין. כלומר בבסיס יש יופי של אוכל, כלומר אם אני שומע שמעבר להרים ולים (סין, בוליביה) צריך משלוח קפה מיוחד, הרי שכאן אני באידיאל חי בנוהל חוגים על טחינה-חלבה-ירקות וקפה. בתוספת גבינה מקומית וחטיפי שוקולד זולים וטובים. אבל כמה אפשר לאכול ביסקווטים, כלומר למעט בעיירות, בדרך כלל יש במכולות ביסקווטים וחטיפים, ירקות ולחם אין וגם טחינה וכד' לא תמיד. איך זה מסתדר, פשוט כי כל אחד כמעט מגדל לעצמו את הירקות ואופה את הלחם וחולב את העז ומסיק את הזיתים (שאגב התחלתי לאכול בתיאבון רב עוד ביוון). לכן מרבית הצידה אני מקבל מהמארחים בדרך או לא מקבל ואוכל ביסקוויטים... זאת טורקיה, הבחור במכולת יטען שאי אפשר להשיג לחם (אבל במכולת ליד אפשר בהחלט) אז הוא יטרטר חצי כפר כדי להביא לך לחם חינם אין כסף. ויזין אותך במחיר של הביסקוויט.
או בחור אחר יבקש בשיא הרצינות שתיתן (לא תמכור) לו את האוהל שלך משזה לא עולה בידו הוא יחייך ויביא את הילד כדי שישחק איתך כדורגל.
חוץ מאספנדוס חזיתי בעוד חירבות מהם גדולות במיוחד כמו אדדה ואנטיוכיה שבפיסידה. כאן אתה מבין שאלו האזורים העשירים והמוצלחים של ההייתשבות היוונית ואחריה הרומאית ובאופן מפתיע דווקא התקופה הביזנטית באזורים הכפריים, היתה תקופה של ניוון והצטמקות בדיוק להפך מארץ הקודש. ואילו התקופה הסלג'וקית והעותמנית הביאה לפיתוח מחדש דבר שמתבטא בערים הקיימות כמובן שכן הן לא ננטשו יותר.
אם אתם קוראים עד כאן - סאחה.
זכיתי בין השאר לצפות ולרחוץ באגם אגרידיר שהוא קסום ביותר (שוב תמונות תמונות) ובעיירה הנושאת את שמו התאוששתי מתלאות הדרך. גם יצא לי לטפס לפסגתו של הר ברלה הנאה (2800 מטר). ושוב לחזות באגם ובסביבה. ולהרגיש איך רכס הטאורוס העצום נגמר ומתחילה רמת אנטוליה.
רגע של א"י,
בעודי מטפס אל עבר הר הדוורז (לא לפסגתו) נגלה אלי נוף מדהים, מעל קו העצים, רכסים רמים וגירניים (ודרך עפר חורצת נוף) ממש הרגשתי כאילו אני במחנה חנוכה בעריף כרכום מטפס להר שגיא. להשלמת התמונה שהרי ארצנו התברכה בניגודים כאלו, המשכתי אל עבר פיל לבן מקומי, אתר סקי בדמות מלונות ורכבל נטושים ומכוערים... אחחח, כל כך לא קשור לשטח (כן כבר נורא מתגעגע לארצנו הקטנטונת).
ומה בהמשך הדרך, ראשית נותר רק עוד חודש עד למפגש המרגש והספירה החלה...
בתוכנית מסע טרמפים (תרגול) לפטיאה שעל החוף בדרום-מערב, שמה שעשועים בשחקים ואז מסע הטרמפים הגדול - המטרה לחצות את טורקיה באלכסון (ואולי דרך הים השחור) עד לצפון מזרח ולהמשיך אל תוך גרוזיה לטביליסי. שמה ב-11 ליולי אם ירצה והשם (ולמה שלא ירצה) לפגישה מרגשת עם הנסיכה אשר עושה חיל בימים אלו בשוויץ הרחוקה...
נ.ב.לא כתבתי מיילים אישים הרבה זמן אשתדל מעכשיו יותר...
נ.ב. 2 אחר שעות רבות ופנטטים רבים הצלחתי להכניס את המפה בדרך הפשוטה והטריוולית ביותר כמובן ותודה למי שניסה לעזור. זה גם אומר שמצאתי דרך להדפיס את המפות הטופגרפיות של GOOGLE MAP מי שזה מעניין אותו שישאל...
