אתונה, כל מיני ושוב אתונה

הגעתי בשנית לאתונה ולא בפעם האחרונה, מאז באתי ויצאתי בשערי העיר ההומה והעמוסה הזאת לפחות 3 פעמים ועוד היד נטויה...
נסעתי לטיול-מפגש של חבורה עליזה (כ-60 איש) בהרי דריפי שבאי אוויה, עלינו להר שעדין החזיק שלג (בערך 1500 מ') וישנו בבקתת הרים עם אח מבוערה, גיטרה ושאר תענוגות למחרת שרדנו כניסה חפוזה לים. החבורה הלז הם רק חוד החנית של קהילת הקווצ-סרפינג באתונה המונה יותר מ-1000 חברים. בקצרה-זהו פרויקט של אנשים השמחים לארח או רק להפגש למשקה זרים המגיעים לעירם (עוד על הפרויקט המוצלח הזה באתר: http://www.couchsurfing.com/ )

לאחר מכן אורחתי על ידי זוג סטודנטים חביב מסלובקיה והרגשתי אולי לראשונה בבית.

השכמתי קום לרכבת האיטית אחר כך וכך שעות ירדתי לא נורא רחוק, בין הרי הפרנסוס (2457 מ') לרכס אחר. בתחנה פגשתי בחור עולץ בשם אנדי שאסף אותי לביתו למשך כמעט שבועיים...

בחווה

ושוב, בזכות נפלאות רשת, הפעם (העניין הוא http://www.wwoof.org/ woofing ) לאמור - מתנדבים בחוות אורגניות - משהו כמו מתנדבים בקיבוץ.

השכמנו מוקדם מוקדם משהו כמו 8 אולי 9 ליום עבודה מפרך עד 13:00 אולי 12:30. משם המשכנו לסיאסטה קצרצה של 3 אולי 5 שעות ואז בשארית כוחותינו התמדנו עד אור אחרון. בתפריט: המעסת בלאות ממקום למקום, החלפת צינורות בשדות הפלאחה (תירס המיועד לכבשים) והאכלת משמיעי הקולות למיניהם (כולל ההולכים על שתיים). יחד עם אנדי היווני-ברזילאי-אנגלי-ושוב יווני שהתגלה כהיפי מזדקן שונא אמריקפיטליזם אבל יווני גאה, עבד ניק(ולס) בנו היווני-בריטי.

השוס הגדול היה רחצה במעינות ולקניים חמים-חמים אגב הסיאסטה...

במשפט אחד: נפש בריאה בגוף עובד ואוכל ונהנה מהנוף ונהנה להציק לחתולים.

במשפט נוסף - 3 כוסות טסיפורו אורגאני (90% אלכוהול) זה יופי טופי. 5 כוסות - יותר מידי ...

לאחר כל הדברים הללו (וטיול ברכס האחר הוא הקלידרומוש על אגמו הקסום וקומוניסטים קרועים, שהזכיר לי שבעצם באתי לטייל),

חזרתי לביג סיטי לייט, אל ליל הסדר של קהילת אתונה.

לא היה מרטיט במיוחד, הגיעו מתנדבים בארץ שיצאו לשבוע נופש ביוון ועשו שכונה מסדר שהיה מקוצר גם ככה. אבל זכיתי לשמוע מנגינה לא מוכרות ל"דיינו" בגירסה של הרומאניות; מרבית קהילת יוון ששרדה את השואה (מיעוט דל) במקורה מספרד-פורטוגל. אבל לפניהם היו יהודים החיים ביוון עוד מימי בית שני ! (קשה להאשימם בצליבת ישו...) - אלה הם הרואמניות.
אגב כל הדברים האלה אני מבקר באתונה הקלאסית, האגורה, האקורופוליס, המוזיאון לארכיאולוגיה ועוד. העיר הפכה לדחוסה תיירים עדלאידע וקשה מאד להתרשם ברצינות מאתרים אלו למעשה לרובם הגישה מוגבלת ועבודות השימור שלהם משוות להם מראה של אתר בניה. למעשה רק אחרי פעם פעמיים הצלחתי לחוות במשהו או לקלוט במה דברים אמורים. ותהיתי מדוע טורחים רבים לסמן וי ולעבור רגע באתר זה או אחר.

שונה במקצת היתה דלפי,

אור ליום שני, עבדם הנאמן מגלה שהוא מאחר לפגוש את אביו ונטע שעשו דרכם מא"י ליוון יחד עם חבורה עליזה. במאמץ רב ואיחור ניכר נפגשנו במחלף הסואן בדרכנו למקום מושבה של האורקל - דלפי. הספקנו למקדשה של אתנה שמפורסמותו בצדק רב והוא מרהיב עוז בין הרי הפארנסוס. כאן מידי יש הרגשה אחרת.

המשכנו למלון למול הים ובבוקר התפצלו דרכנו, אבי וחבר מרעיו החביבים המשיכו צפונה ואני שבתי לדלפי, לא לפני שקיבלתי את המוטות לאוהל, מבצע אשר כמסתבר לקחו בו רבים ועל כך ברכתי נתונה (והפרחים לדן).

למראה ההרים לא יכולתי להתאפק ועצרתי רגע, לטיול של יומיים ברכס עלום ליד כפר בעל השם ההוליודי - גאלקסי. בורות מים למכביר כולל מערכת תעלות מפוארה חדש דנדש ונוף קסום למפרץ קורינתוס על שלל מפרצוניו. גם למדתי אלבנית שימושית מפי רועה צאן - ג'ום=נום=שינה.

אחר כבוד שבתי לדלפי, אל מקדש אפולו שהזכיר כמאע את התיירותיה של אתונה. מאידך האיצטדיון מרשים בהחלט וניצלתי את השכונה היוונית לביקור מעמיק יותר בכל חלקיו.

והנה אני כאן בביתה של דורותי שאירחה אותי ועוד כמה מבלי להיות בבית כלל. משנפגשנו היא אכן התגלתה כאדם חביב במיוחד.
שלשום חזיתי זתחילת הטקס של חד הפסחא האורתודכסי ואתמול העניין הגיע לשיאו. הלכנו לכנסיה הקרובה שהיא אחת הגדולות בבלקן, שם ההמונים צבעו על הכנסיה ובשעה 12 בלילה בדיוק יצא הכומר עם נר ענק וכולם הדליקו נרות כל זאת בחסות זיקוקים ונפצים.

בהמשך השבוע אני מתעתד לעשות דרכי לאי חיוס ומשם לאיזמיר שבטורקיה - היעד הינו אנטליה ממנה יוצא שביל ארוך צפונה העונה לשם סינט פאול...
בברכת קאלי(=טוב) פאסחה שמח וכשר

נ.ב.

לשאלתכם, סחבק מפגין אדיקות בכל הקשור לקדושת הפסח.

בגלגול אחר ההיתי צפרדע אבל עכשיו - אני רק לנסיכה שלי מתגעגע