 |
| Turkey around and hello Georgia |
שלום רב חברים,
פתאום שמתי לב שכבר הרבה זמן הבלוג לא עודכן ומהון להון הרבה דברים התרחשו.
אחרי יאלבץ, טרמפי את דרכי בקלות דרומה ומצאתי עצמי במקום קסום בשם אולימבוס, אין כאן גרם אחד של אותנטיות - זה נטו כפר תיירותי אבל למי איכפת.... רק כשהגעתי, נזכרתי בסיפורים של אור ומור שבילו כאן. דמיינו עיר עתיקה על גדת נהר בין ההרים, 10 דקות מחוף יפיפיה - המקום להתרגעות ולפגוש סוףסוף תיירים והרבה (אני ביליתי בחברת זוג טפסנים ממוסקווה). תופעה מדהימה כאן היא ה"אטשנאר" - אש שיוצאת מהאדמה. פה, כך אומרים התרחש סיפורו של פרומאתיאוס וגילוי האש לאדם...
מכאן המשכתי מטרמפ ביתר קושי לאולו דניז - איכס איזה מקום תיירותי מגעיל אבל נוף אדיר והמטרה לשמה באתי - הבאבא דאגי 1900 מ' ממנו מרחפים עד לחוף.
כן כן, מה קוראים בעיברית גלשני רוח - חוויה אדירה (גם עם המלחמה עם חברות הרמאים כמעט מעפילה על הכייף).
מכאן, למעט עצירה חביבה וזולה (מי אמר שתחרותיות זה רע - יחי השוק החופשי) במואקלה ליד דניזלי (יש שם מעיינות חמים שעולים כמו עין גדי פעמים - חצופים) - המזל שכח אותי - הטרמפים נהיו בלתי אפשריים והשיא היה הצעה מגונה בהחלט מנהג משאית, כמו כן סתם אנשים לא נחמדים בכלל (כאן להיות ישראלי זה בעיקר חיסרון), עברתי לאוטובוסים... מעניין ששמעתי על חברה שהטרמפים רצו להם יופי...
אחר כבוד ירדתי בעיירה קטנה בשם אינבולו (לא מקום מוכר חלילה) לחוף הים שחור, הסתובבתי בגבעות משך שלושה ימים פוגש מקומיים שהזכירו לי שהטורקים הם בעצם על הכיפק, גם מצאתי יופי של שביל עמוק ביער-ג'ונגל של הים השחור, אבל השמחה היתה קצרת מועד. בעודי מקים את אוהלי גורשתי בבושת פנים ע"י זקנה שהיתה מוכנה לנשוך אותי או משהו כזה. להשלמת העניין בבוקר הביאו עלי משטרה, באמת עבריין מלוכלך שכמותי... השוטרים היו מעט נבוכים (ואף אירגנו צילום להפגת המתיחות המוזרה כל כך) אבל התעקשו להחזירני לעיירה (שמחתי על הצעה-דרישה).
בתחנה השוטר הסביר לי שיש כאן דובים (אה כן...) וגם קרציה שמעבירה מחלה חשוכת מרפא.
למחרת התחילו סחרחורות ומצאתי קרציה עלי, מיד הוצאתי אותה וככה למען הסר ספק בדקתי באינטרנט על מה ולמה. השוטר לא צחק... בדיוק באזור הזה אכן ישנה מגפה, חריפה במיוחד הקייץ, וכבר עשרות נפטרים נמנו - התסמינים כאב ראש וסחרחורות, הכי חשוב לא להוציא לבד ולפנות לבי"ח - מצויין !
ביומיים הבאים השתדלתי לשמור על אופטימיות זהירה אך גם מחשב את קיצי לאחור, הגעתי לבי"ח בטראבזון (המוכרת כסיטי של הקצקר), בנוהל הטורקי דרשו לוודא בתוקף שיש לי כסף לממן בדיקת דם, בסוף לא לקחו כלום. הבדיקה הראתה שהכל טוב...
נחתי כאן מספר ימים, ועוד הספקתי להיות נוכח בתפילה במסגד לא תיירותי (בדרך כלל הם לא מסכימים אבל שווה לנסות, מאד שונה ומעניין).
המשכתי אל עבר גאורגיה, להמשך מנוחה ובדיקת דם (וגם עירוי מרענן שגמר על הסחרחורות) נוספת (בנוהל הטורקי) - זהו סחבק בריא.
הי, אני בבאטומ(י) - האנטליה או אילת של גרוזיה (אבחזיה מחוץ לתחום). העיר עצמה נראת כמ עיר באיים הקריביים, בתים נמוכים מלפני מאה שנה והפסקות חשמל. אבל עם גרוזינים (סליחה גאורגיים) קשוחים קשוחים.
הלכתי לבקר בקתדלה, בראש היו המסגדים עם גברים צנועי לכת של טורקיה. ואילו כאן, "מקום קדוש" זאת המחשבה אחרונה העולה על הדעת - מאות אנשים רובם נשים ובחורות (מי שאמר גרוזיניות מכוערות, שיבוא לכאן) בלבוש מינימלי (העיקר שיש מטפחת על הראש) עומדים, מדברים בניידים, בקיצור עושים שוק, זה המקום לראות ולהראות, מוכרים כאן נרות ומזכרות בתוך הכנסיה ממש, והשיא - טור של עשרות אנשים שמזכיר שעסקינן במדינה סוביטיית לשעבר, מחכים (או מחכות) לברכה מהבישוף, המהדרות גם יזכו לוידוי בלווית מעיין חיבוק מאחד הנזירים - תופעה.
בכלל יש כאן מצד אחד בתי קפה כמו בארץ ואווירה מערבית, אבל ההתנהלות והמציאות - עולם שלישי לגמרי (רק בטביליסי בתמונה מעט שונה), אעלק אירופה.
בדרכי לטביליסי, איזו נבלה טרופה, עקץ ממני סכום נאה - הבטיח שיארח אותי בביתו ואחרי ששילמתי בלית ברירה על המונית, אופס אין לו מפתח לבית...
לא חשוב,
אחרי לינה בביתה של אירינה המופרסמת - סוףסוף טרקרים אחרים !
מצאתי, אחרי חיפושים רבים, מרשוקטה (מיניבוס) שלקח אותי כמעט בחינם לדרום הקרוב-רחוק, כלומר קרוב אבל מרבית הנסיעה על דרך עפר. נחתתי בכפר קטן בשם נארדבני, כולי מבסווט מהמילון הגרוזיני שרכשתי, ניסיתי לתקשר עם ווילסון שאירח אותי בביתו - אפס, בסוף הבנתי - הוא לא יודע מילה אחת גרוזינית - הגעתי למחוז ג'אבח (ג'אבחטי) הארמני, אין כאן גרוזינים,רק ארמנים וכמה רועים אזרבג'ניים. זכיתי לאירוח מופתי, ולמדתי קצת רוסית (את זה כולם כמעט מבינים). כשבאתי לשלם, הם כמעט הזדעזו מהרעיון - לא רצו כלום.
התחלתי מתהלך בין הגבעות אולי הגדולות בעולם, עצומות בשטחם, ובגובה מוחלט של 2400 מ' ויחסי של 1000. אבל רכות וירוקות כמו שפלת יהודה. מכאן העפלתי אגב ערפל, לרכס ההרים. אגמים יפיפיהיים, והרים אמיתיים (אבל עדין גירניים), טיפסתי להר הסאמסר ולאחיו דידי-עאבול. כנראה שלא שמעתם עליהם, אף אחד (שאני מכיר) לא שמע וחבל, הפסגות עוברות את ה-3000. האעבול מתנסה לגובה מכובד של 3307 מטר, אך העליה אליו סבירה למדי.
כתבתי סיפור דרך ומפה, להנאת הבאים אחרי. אגב אני הגעתי לשם בזכות המפות הרוסיות המצויינות ! בעודי יורד, פגשתי מפקנקים שהיו רועים-כפריים מהסביבה, שממש ניסו לדחוף לי בשר (נכשלו) ואלכוהול (הצליחו).
את הלילה העברתי בחברת רועים אזרבג'נים, תקשורת על טהרת הטורקית (מישהו אמר גרוזיה?). פעמים איחרתי למארשוקטה (כי חנכתי את אופציית פדיית הטרול צאק בעיירה) והעברתי יומיים באחלקאלקי, עיירה קטנה של הארמנים, פוגש לעת ליל בחור זהב, שגדל בצרפת וידע על תרבות היהודית ובעצם על כל דבר אחר (כולל 5 שפות) יותר מהרבה אנשים פה בארץ...
חזרתי לטביליסי,העברתי יום במצחתה בירתה ההיסטורית של גרוזיה, עם אחד נחמד בשם שי.
מחר על הבוקר אתייצב בשדה התעופה...
